שיחה עם נופר עיני – מנהלת תחום פרויקטים וקשר עם מוסדות אקדמיים בקרן אייסף

"אין התרגשות גדולה מלראות מלגאי שלנו – סטודנט לתואר שני במדיניות ומנהל ציבורי באוניברסיטת חיפה – חוזר לשוחח עם החניכים בכפר הילדים בכרמיאל בו למד בעצמו והיה חניך בפרויקט אייסף לפני עשור!" אומרת נופר עיני בשיחתנו על כפר הילדים. "לפגוש 'אחד משלנו' – אחד שבא מאותו מקום ו'עשה זאת'! אחד שצלח את הדרך הארוכה ומלאת האתגרים שנפרסה בפניו עד תואר שני, זה מדהים!

כפר הילדים והנוער הוקם בשנת 1978 ושוכן כקילומטר דרומית לכרמיאל. הוא ממוקם באחד המקומות היפים ביותר בארץ, בבקעת בית הכרם, המפרידה בין הגליל העליון לגליל התחתון.

בתי הכפר החד קומתיים עם גגות הרעפים האדומים ומשטחי דשא ופרחים, משרים אווירה נעימה וידידותית החיונית מאוד למסגרת חינוכית. רוב החניכים בכפר הינם ילדים ונערים שהוצאו מבתיהם בצו בית משפט בגלל בעיות קשות במשפחה.

 "הבעיות שונות, אומרת עיני, חלקן בעיות בין-אישיות בין בני המשפחה, בעיות כלכליות, משפחות שמטופלות במחלקות הרווחה השונות. בין החניכים גם עולים חדשים – חלקם מחבר העמים או מאתיופיה שאינם מוצאים את מקומם בבתי ספר רגילים. המשותף בין כל החניכים הוא העדר עורף משפחתי. המרחק ביניהם  לבין האקדמיה נראה לכאורה בלתי ניתן לגישור", היא אומרת.

הפרויקט של אייסף בכפר הילדים התחיל לפני עשור בשיתוף עם פרויקט פר"ח. "זה היה קהל היעד העיקרי של אייסף, ילדים ונערים בעלי בעיות מיוחדות שהוצאו מבתיהם וצמאים לדמות לחיקוי, לסיוע בידי מישהו שמכיר את בעיותיהם מקרוב אך הצליח להתגבר עליהם ולהתקדם".

 בפרויקט של אייסף בכפר הילדים בכרמיאל  פועלים מדי שנה כ-11 מלגאים של הקרן. כולם סטודנטים להנדסה מהשנה שנייה ועד לשנה הרביעית במכללת אורט בראודה שבעיר.

 "את התכנית אנחנו מפעילים ביחד עם ארגון פר"ח. כל סטודנט חונך במהלך השנה שני נערים תיכוניסטים , כל נער באופן פרטני למשך שעתיים בשבוע. הסטודנטים עוזרים להם בחומר הלימוד אך גם משוחחים איתם על בעיותיהם היומיומיות, על הקשיים החברתיים וגם על תכניותיהם לעתיד. אחדים מהחניכים ממשיכים להשתתף בתכנית הסטודנטים של אייסף גם כעבור שנתיים. הם אינם רוצים לעזוב שכן הם קשורים למנחים ורואים בהם אח גדול. בסך הכל משתתפים בתכנית כ-11 סטודנטים ו-22 חניכים של הכפר הילדים".

 פרויקט אייסף בכפר מעניק חשיבות גם להשתלבות החניכים בחיי החברה:

"בנוסף למפגשים הפרטניים, מתקיימים אחת לחודש מפגשים חברתיים אותם מנחה סטודנט או סטודנטית משנים מתקדמות והמסוגלים לעמוד בפני קבוצה גדולה. המנחים מקבלים הדרכה מהרכזים החברתיים של אייסף הנפגשים איתם פעמים בשנה ומעבירים להם את התכנים בהם יש להתרכז  במהלך עבודתם עם החניכים. הנושאים לדיון הם הכרת יכולות ותאום ציפיות, חשיפה לנושאים חברתיים, סיורים במוסדות אקדמיים האמורים לחשוף אותם למסלול לימודים גבוהים ועידוד ללימודים אקדמיים, מספרת עיני. "במהלך המפגשים החברתיים נבנית גם תכנית ההתנדבות של החניכים. לרוב כולם מתנדבים ברחבי העיר כרמיאל ולומדים לסייע כפי שמסייעים להם".

וההישגים?

 "ההישגים הם לא רק בתחום הלימודים אלא גם בפן הרגשי: פיתוח יכולות ההקשבה, הנתינה, ההשתלבות החברתית ותחושת המסוגלות - כל אלה בונים נוער חזק שיכול לעמוד באתגרים החשובים שיכולים לשנות את מסלול חייהם. לא רק הסטודנטים המלגאים אחראים לקידום החניכים – אלא גם שיתוף הפעולה המלא של הנהלת כפר הילדים שמשמשים אוזן קשבת לכל הבעיות וכתובת לסטודנטים שלנו".

 "המפגש עם הסטודנט מאוניברסיטת חיפה – חניך לשעבר של תכנית אייסף בכפר הילדים בכרמיאל שבינתיים הפך למלגאי של הקרן מהווה עבורנו ללא ספק נושא לגאווה וגם סגירת מעגל". 

שיחה עם ח"כ  יוסי יונה – פרופסור בפילוסופיה של החינוך ובוגר קרן אייסף

לפני מספר שבועות כשהוזמן ח"כ יוסי יונה לדבר בפני קבוצת תלמידים בני 16 מכפר סבא שהגיעו לטקס קבלת תעודות הזהות הופתע לשמוע מפי נערה כי מטרתה בחיים היא לקדם את עצמה ובעיקר להגיע למצב כלכלי גובה.

"כפרופסור לפילוסופיה של החינוך, הוא אומר, ראיתי לנכון לצטט באוזניה את ספרו של הפילוסוף ז'אן-זאק רוסו "אמיל" המדבר על שני 'המופעים' של האדם: רוסו אומר שמופע אחד של האדם הוא להיות אינדיבידואל – קרוב לעצמו ה'עושה לעצמו ולביתו'. אך על מנת להיות אדם שלם ישנו מופע שני - של היותו אזרח. עליו להיות לא רק בעל תעודת זהות אלא גם להיות חלק מכלל והמוליך תהליך למען הכלל. המוסריות מושגת רק עם שני המופעים מאוזנים, אומר יונה. זה לא רק רוסו שהביא אותי למסקנה זו: אני שייך לדור המייסדים של אייסף – הדור הראשון של הסטודנטים שזכה לתמיכת הקרן עוד בראשית דרכה בשנות ה-70. היום, כשמאחורי עשרות שנים של עשייה ציבורית בתחומים המדיניים, הכלכליים והחברתיים, הן בעומק השטח בפריפריה ועיירות הפיתוח והן באקדמיה אני מרגיש שאני מקיים את ההבטחה שנתתי לנינה ויינר – ולמנהל הקרן בראשית הדרך... הוא אומר.

 איזו הבטחה?

כשסיימתי בהצטיינות את לימודי באוניברסיטת חיפה בפילוסופיה, אמנות והיסטוריה כללית קבלתי מלגה מאוניברסיטת פנסילבניה להמשך לימודים אלא שמחייה ולימודים בחו"ל היו דבר יקר והמלגה קבלתי לא הייתה מספיקה לזה. שמעתי על קרן אייסף ועל גב' נינה ויינר העומדת בראשה. הבנתי שהיא מוטרדת מנושא השוויון בחינוך ושרוצה לסייע לסטודנטים ישראלים.  אכן היא הייתה הראשונה לתמוך בסטודנטים המעוניינים להמשיך את לימודיהם בחו"ל במלגת אייסף אך היא רצתה שננסח מעין הסכם על כך שאנו מתחייבים לשוב ארצה בתום הלימודים. הייתי בין הראשונים שהתקבלו ללימודים בחו"ל ואמרתי לנינה שאני נותן לה את מילתי ולא אחתום על שום הסכם. היא הסכימה ואכן מלגת אייסף ומלגת אוניברסיטת פנסילבניה אפשרו לי לימודים בתנאים נוחים. עם השנים התגבשו קריטריונים למתן מלגות בח"ל. אני שבתי ארצה בתום הלימודים ואחרי שנים ארוכות בהן לימדתי באוניברסיטה העברית ולאחר מכן באוניברסיטת בן גוריון, לאחר קריירה ציבורית ועשייה למען החברה והיום כחבר כנסת – אני מוכיח לה בכל יום שאני מקיים את הבטחתי".

 שיחת הטלפון שלנו תפסה אותך באמצע מפגש עם שני בוגרי אייסף – גם הם מדור המייסדים...

"כן – ישבתי לפגישת רעים עם פרופ' יוסי דהאן המלמד משפטים במכללת רמת גן (ומשמש גם ראש מרכז אדווה לחקר החברה בישראל) ועם ד"ר אלן חסין מומחה לפסיכולוגיה קלינית בניו יורק. יוסי, אלן ואנוכי נשארנו חברים קרובים: שלושתנו בוגרי אייסף שלמדנו בארה"ב , שלושתנו עושים למען החברה. כששבנו ארצה מהלימודים  – יוסי דהאן בקולומביה ואני בפנסילבניה ייסדנו את ארגון בוגרי אייסף וגם התחלנו לפעול באזורי פריפריה ואזורי מצוקה. יוסי דהאן ואני גם ישבנו בראש צוות החינוך של "הוועדה המיוחדת לפיתוח חברתי", שפעלה במשרד ראש הממשלה יצחק רבין בשנים 92-93. אנחנו נפגשים לעתים קרובות ומשתפים פעולה בקידום הנושאים החברתיים וזכויות האזרח".

 ספר עוד על פעילותך האקדמית והחברתית – עקרונות בסיסיים של אייסף

 בנוסף לשנות ההוראה הייתי עמית מחקר בכיר במכון ון ליר בירושלים בין השנים 1999–2012 ובמסגרת פעילותי שימשתי כראש "הפורום לחברה בתרבות". פורום זה כלל קבוצות מחקר שונות שעסקו ב"דתיות וחילוניות בחברה הישראלית", "פערי אזרחות", "חינוך בישראל", "גזענות בחברה הישראלית". בתחום החברתי לפני בחירתי לכנסת בקיץ 2011, עמדתי יחד עם פרופ' אביה ספיבק, בראש צוות ספיבק-יונה שייעץ למחאת האוהלים, והורכב מוועדות מומחים עצמאיות.

 כיצד אתה רואה את עצמך היום כבוגר אייסף שהלך כל כך רחוק בהגשמת עקרונות הקרן (לימודים ועשייה חברתית).

בכל הצניעות אני חושב שביחד עם חברים אחרים כמו פרופ' יוסי דהאן, פרופ' ריקי סויה מבית הספר לעבודה סוציאלית באוניברסיטת תל אביב, פרופ' נסים מזרחי ראש המחלקה לאנתרופולוגיה באוניברסיטת תל אביב מימשנו את האתוס החברתי של אייסף: אנו משמשים דוגמה כיצד לזנק ולהצליח, לשלב קריירה אקדמית עם פעילות ציבורית. מדי חודש אני מתבקש על ידי סטודנטים לבוא להרצות בפניהם על פעילות חברתית. כן, גם מחוץ לאקדמיה אפשר לעשות הרבה למען צמצום פערים ועידוד הפריפריה להגיע לאקדמיה. רוב החקיקה שאני מקדם בכנסת מתמקדת במיגור פערים בכל התחומים כולל למען שוויון בתקצוב הרשויות המקומיות.

יש דברים שאתה מצטער עליהם?

כן, אני מצר על הפער הגדול הקיים אדם בין הישגיהם של הסטודנטים מהפריפריה במחלקות "יוקרתיות" כגון רפואה או הנדסה. כמו כן אני גם רואה בצער שהמדיניות הקיימת היום אינה רואה לנכון את קידום מדעי הרוח: הדגש הוא על מקצועות מתמטיקה ומדעים אוין לוקחים בחשבון שמדעי הרוח מאפשרי גם לפתח יכולות ניתוח וראיה רחבה של הדברים. בסופו של דבר אנחנו – כעם הספר – שואפים רק למדעים מדויקים ושכחנו את הספרים.

ריאיון עם גב' נינה ויינר - מייסדת שותפה לקרן אייסף לקראת 40 שנה להקמת הקרן

"נס אמיתי! מזל גדול והזדמנות נדירה" אומרת נינה ויינר – אשר בשיתוף עם אדמונד ספרא ז"ל וגב' לילי ספרא ייסדה את קרן אייסף. כשהקמנו את הקרן לפני 40 שנה לא שיערנו לעצמנו שנגיע להישגים כאלה, שקולנו יהדהד במשך שנים ארוכות ושאלפי בוגרים ילמדו, יתקדמו ויתרמו לחברה במהלך השנים. עכשיו, אומרת ויינר בשיחת טלפון מניו יורק לקראת החג,  אני רואה את הגשמת חלומי כנס של חנוכה, ההישג הגדול של חיי".

 היא מודעת לכך שנסיבות חייה כמו גם סיפור משפחתה גרמו לכך שהחליטה להקדיש את חייה לקידום החינוך ולמתן זכויות שוות ללימודים בעיקר בארץ.

"נולדתי באלכסנדריה שבמצרים למשפחה בעלת ערכים ציוניים. אבא הגיע למצרים מקייב – אוקראינה שם למד לימודים גבוהים ואילו אמי שהיא ממוצא ספרדי – בת למשפחת פאפו מראשון לציון הייתה ילידת הארץ ובצעירותה למדה באוניברסיטת סורבון בפאריס. בבית דברנו עברית ואני בקרתי בפלשתינה במהלך שנות המלחמה כי אפשר היה אז להגיע לארץ במונית ממצרים. עם הזמן שלטונות מצרים התחילו לנהוג בעוינות  ובחשדנות כלפי היהודים אך למרות הסכנה המשכנו לדבר עברית.  בשנת 1948 כלאו השלטונות צעירים ציוניים במחנות ריכוז אך למזלנו אבי נכלא במחנה אבו-קיר שבקהיר – מחנה פחות מחמיר היות ויכולנו לבקר אותו ולהביא לו מזון. הבנו כי הסכנה ליהודים גדלה והולכת".

 כיצד הגעתם לישראל?

"למרות היותנו ציוניים למעשה ברחנו ממצרים כפליטים לפולין. יצאנו בטיסה עם דרכונים פולניים ועם שלוש מזוודות בלבד ואמרנו לשלטונות שיעדנו הוא פולין ולא ישראל." היא מספרת. 

לאחר שסיימה את לימודיה התיכוניים בגימנסיה הרצליה נסעה ויינר לז'נבה על מנת ללמוד פסיכולוגיה עם הפרופסור ז'אן פיאז'ה - פסיכולוג התפתחותי בעל שם עולמי. בשנות לימודיה בז'נבה עבדה במהלך החופשות במחנה של עליית הנוער שהוקם בדרום צרפת על מנת לקלוט ילדים יהודים מצפון אפריקה, מאירן ומהודו בדרכם לישראל. 

"הייתה לי הזכות באותן שנים לעבוד עם הפסיכולוג והמחנך ראובן פויירשטיין שגם הוא התמחה אז בפסיכולוגיה התפתחותית עם פיאז'ה וגם עם קרל יונג בז'נבה. במקביל ללימודיו פויירשטיין ניהל את השירותים הפסיכולוגיים של עליית הנוער באירופה ובזכותו נחשפתי לאותם ילדים חסרי כל הנראים אבודים לכאורה אך עם ברק בעיניים ויכולת להתקדם אם רק תינתן להם ההזדמנות. גם בשנים הראשונות בארץ נחשפתי למעברות, לעוני ולחיים הקשים אך הבנתי כי הדרך היחידה לסייע לילדי המעברות היא דרך הלימודים. השנים לצד פויירשטיין לימדו אותי רבות וכך גם התכנית שלו לקידום כושר הלמידה אצל ילדים. מאוחר יותר הוא ייסד את המכון הנושא את שמו.

 בשנות ה-60 נסעתי לארה"ב על מנת להשלים את לימודי התואר השני באוניברסיטת קולומביה. נישאתי, המשכתי את חיי אך נשארתי קשורה וקשובה לישראל במחשבות וגם ובמעשים", היא מספרת.

 ספרי כיצד נולדה קרן אייסף

 "ב-1977 כשפגשתי את הבנקאי אדמונד ספרא זכרונו לברכה ואת אשתו לילי שהיו מוכנים להתגייס למען ישראל – הבנתי שניתנת לנו הזדמנות פז לממש את חלום מתן הזדמנות שווה לכל הצעירים בארץ. הבנתי שאני יכולה לחבר בין כל הדברים אותם למדתי, חינוך, השפעת החינוך, פסיכולוגיה התפתחותית, יהדות וציונות.  הצלחנו לעזור לא רק לאלה שרוצים ללמוד ואין להם האמצעים אך גם לאלה שעדיין לא יודעים שהם מסוגלים ללמוד. קרן אייסף של היום הצליחה לממש מעל ומעבר לכל מה שחלמנו. יש לנו למעלה מ-11,000 בוגרים בכל רחבי הארץ, גם כאלה שהמשיכו את לימודיהם בחו"ל, אנשים איכותיים, בעלי ערכים חברתיים, אנשים שיודעים להחזיר לחברה את מה שקיבלו מאתנו" היא מספרת בהתרגשות.

 האם את שומרת על קשר עם הבוגרים?

 "הקשר עם הסטודנטים וגם עם הבוגרים מעניק לי לא רק סיפוק וגאווה אלא גורם לי להרגיש צעירה ומעודכנת. אגלה לך סוד: אמי אמרה לי תמיד כי זכיתי באלפי ילדים היות ולא היו לי ילדים משלי. היא כל כך צדקה... אני יכולה לדבר אתך במשך שעות על סטודנטים שפנו אלי עם בעיות שונות, שהשתדלתי לעזור להם מכל הלב. כמו למשל אותה צעירה בת הקהילה האתיופית שהתקבלה ללימודי רפואה בטכניון ובגלל שנאלצה לעבוד בזמן לימודיה איחרה באופן קבוע לשיעורים עד שהורחקה מהלימודים. היא פנתה אלי – עזרתי לה והיא חזרה ללמוד. או סטודנטית אחרת מהדרום שפנתה אלי בקשר למחשב שנגנב לה ועזרנו לה לרכוש מחשב חדש. אלה מקרים טריוויאליים, של קשיים יומיומיים היכולים לשבש מהלך לימודים וזאת מבלי להזכיר את הבוגרים שהצליחו בגדול. סטודנטים שלומדים אצלנו מהתואר הראשון ועד לדוקטורט ופוסט דוקטורט בתחומי המדע, הטכנולוגיה וגם במדעי הרוח. דוגמה אחת היא למשל בוגר שלנו שאחרי 18 שנות תמיכה של קרן אייסף עומד בראש מעבדת מחקר באוניברסיטת תל אביב בזכות תרומה של 200,000 יורו שהעניקה לו קרן מארי קירי. חלק מהסטודנטים שלנו התקבלו להמשך לימודיהם במוסדות יוקרתיים כמו אוקספורד, הרווארד וקיימברידג' אך כולם מתחייבים לחזור לישראל ולהחזיר לחברה ולקהילה חלק ממה שרכשו בתמיכת אייסף."

בקרוב ייראה אור בעברית ספר שכתבת לאחרונה

 כן, הספר יתורגם לעברית לקראת חודש יוני כשנחגוג את יום ההולדת ה- 40 של הקרן. זהו ספר שמתאר את פעילותנו החינוכית בהתאם לערכים שלנו. אחרי ארבעים שנות ניסיון שצברנו שווה היה לספר על הלקחים.

האם מטרות קרן אייסף השתנו במהלך השנים?

 "כשהקמנו את הקרן ב-1977 עם אדמונד ספרא ורעייתו שהם בעצמם יהודים ממוצא ספרדי שמנו לעצמנו למטרה סיוע בחינוך לקידום בני העדה הספרדית. אם השנים חלו שינויים בחברה הישראלית – כמו העלייה המאסיבית של כמיליון עולים מבריה"מ לשעבר, מבצע שלמה ועלייתם של אלפי עולים מאתיופיה, קידום הקהילה הדרוזית ועוד רבים וטובים. הקרן מתאימה עצמה לצרכים של החברה וכך ממשיכה לסייע מדי שנה לכ-600 סטודנטים הפזורים בכל רחבי הארץ והלומדים במוסדות גבוהים. לאורך כל השנים היו לנו מנהלים מסורים ומוכשרים שעשו עבודה מצוינת. חלקם היו בזמנו גם מלגאי הקרן וזאת הייתה הדרך הנכונה ביותר לממש את מה שקיבלו מאיתנו. אני אסירת תודה על עבודתם." היא מסכמת. 

אולי היה זה נס. אולי מזל. אולי עבודה מרובה ונתינה אין סופית. אחרי 40 שנות פעילות נינה ויינר יכולה להתגאות בתוצאות וגם להביט קדימה – בתקווה לאור האתגרים הרבים העומדים בפני החברה הישראלית.