נשיא המכללה האקדמית להנדסה  סמי שמעון

"כשהקמנו את המכללה ב-1995 בעקבות החלטת שר החינוך (בממשלתו של יצחק רבין) – אמנון רובינשטיין המטרה הייתה להרחיב את ההשכלה הגבוהה בישראל ולהקים מוסד אקדמי ללימודי טכנולוגיה בדרום הארץ. היא קמה בבאר שבע, עיר מגורי מאז עלייתי ארצה בגיל 8" מספר הנשיא פרופ' יהודה חדד. התחלנו עם כ-200 סטודנטים והיום לומדים בכללה 6,000 סטודנטים בשני הקמפוסים – בבאר שבע ובאשדוד".

לא מעט גאווה ניכרת בקולו של פרופ' חדד שוויתר על מינוי באוניברסיטה על מנת להקים מוסד חדש ולהכשיר דורות של צעירים  מדרום הארץ ללימודי הנדסה במוסד חדשני, יחיד במינו.

הביוגרפיה שלו שזורה בהיסטוריה של ישראל בכל היבטיה החל בעליה, קליטה לא קלה, מלחמה, פציעה, ועד ללימודים ופיתוח הנגב.

"נולדתי בתוניס למשפחה של סוחרים בעלי מעמד כלכלי טוב. הורי היו ציונים נלהבים וכשהתחילו רדיפות היהודים עלו לארץ מלאי תקווה. זה קרה בשנת 1962 כשהייתי בן 8. הקליטה לא הייתה פשוטה. הגענו לארץ חדשה חסרי כל ונחתנו במעברה נידחת בבאר שבע. רק אחרי תקופה מסוימת העבירו אותנו לדירה של 56 מ"ר בה התגוררנו בצפיפות נוראית הורים, 11 אחים וגם סבים. בגיל 13 עברתי לפנימיית מקווה ישראל מתוך ידיעה כי למרות כאב הפרידה מהמשפחה - זוהי הזדמנות לחיים חדשים."

נלחמת במלחמת יום כיפור...

"אכן השתתפתי, נלחמתי, נפצעתי וגם איבדתי חברים לנשק אותם אני זוכר עד היום. שירתי בחרמ"ש וביום כיפור צורפנו לגדוד מילואים שהתארגן וירדנו לסיני תחת פיקודו של אהוד ברק. לקחנו חלק בקרבות הקשים של החווה הסינית שמראות התופת עדיין איתי.  אחרי צליחת התעלה התקדמנו לכיוון סואץ והנגמ"ש שלנו ספג פגיעה ישירה. איבדתי את ההכרת וכשהתעוררתי מצאתי את עצמי בין להבות וגופות של חברים מוטלות סביבי. איכשהו הצלחתי לצאת מהמרכב הבוער ותוך כדי זחילה נתקלתי בחובש הפלוגתי פצוע. הצלחתי לגרור אותו מהלהבות למקום מסתור כשכולי כוויות, ללא נשק לבד בשטח אויב. דשדשתי בחושך כדי למצוא את כוחותינו ואכן בנס שמעתי רחש של מכשירי קשר. כשהבנתי שהם כוחותינו צעקתי שאני חייל ישראלי ושלא יירו בי. כך נפגשתי עם אהוד ברק שבא איתי לחפש את החובש הפצוע ורק כשהוא חולץ, הרשתי לגוף להוריד לחץ ו... להתעלף".

איך התגברת על הפציעה?

"ידעתי כי הדרך להתגבר היא להמשיך הלאה. רציתי ללמוד הנדסה בטכניון אבל הייתי חלש מדי מהפציעה ולא יכולתי להיות רחוק מהבית. נודע לי שבאוניברסיטת בן גוריון נפתח חוג חדש הנדסת חומרים וגם הנדסת מכונות. כך סיימתי שלושה תארים כאשר הצבא סייע לי במימון הלימודים אבל לאורך הלימודים גם עבדתי בעבודות שונות כדי שאוכל לסייע למשפחתי.

כאן המקום להוסיף שגם נישאתי בבאר שבע לכינרת – אותה הכרתי במסיבה בעיר. היא הייתה מנהלת בית ספר וכיום היא בגמלאות. אנחנו גרים בלהבים, והורים לארבעה ילדים – כולם בעלי תואר אקדמי. וגם שבעה נכדים יש לנו...", הוא אומר בסיפוק.

 

ספר על הלימודים בארה"ב

" במהלך הדוקטורט טסתי לחצי שנה לארה"ב כדי להתמחות בפיתוח חומרים לתעופת החלל – חומרים שיוכלו לעמוד במעבר באטמוספרה. הייתי שותף לפרויקט של נאס"א בפיתוח מטוס שיעבור את שכבת האטמוספרה וינחת בדור הארץ. מטוס כזה יכול היה לקצר את אורך הטיסה מכאן לניו יורק לשעתיים בלבד אבל הפרויקט לא יצא לפעול מבחינה כלכלית. בתום הדוקטורט שבתי לארץ הישר לאוניברסיטת בן גוריון בנגב כחבר לסגל. אחד מתוך 1,000 חברים בסגל האוניברסיטה לכן קבלתי את ההצעה להיות הראשון ביניהם שהקים מוסד אקדמי בדרום."

איך נוצר הקשר עם קרן אייסף?

"בסוף שנות השמונים כאשר פניתי ללימודי הדוקטורט הגעתי לקרן. במסגרת אייסף ליוויתי בני נוער במפגשים החברתיים העברתי להם מושגים בטכנולוגיה והנדסה (STEM) בכדי לפתח את היכולות שלהם בדרך לאקדמיה. לאורך ארבע שנות לימודי הדוקטורט פעלתי בהתנדבות עם בני הנוער האלה. ב-2005 כשהתמניתי לנשיא המכללה האקדמית סמי שמעון הייתי הבוגר הראשון של אייסף שעמד בראש מוסד אקדמי כל כך חשוב, ובזאת אני גאה.

 

"איך הקמתם את המכללה?

"הכרתי את מר סמי שמעון – פילנתרופ מלונדון במפגש של קרן אייסף. הוא שהציע לי להקים את המוסד הייחודי הזה שיאפשר הנגשת לימודים טכנולוגיים לצעירים מהדרום. סמי שמעון היה חבר של אדמונד ספרא – ממקימי הקרן שאני נמנה עם בוגריה, והצעתי לו לקרוא בשמו את המכללה החדשה. הוא תמך בנו, תרם לנו ו'הקפיץ' אותנו כלכלית.  אני מודה שהיה לי די קשה להחליט לעזוב את האוניברסיטה לטובת משהו לא ידוע, אבל החזון החברתי – האתגר לתת הזדמנות לצעירים שעומדים מול מחסומים כלכליים ללמוד בקרבת ביתם – ניצח. הקמנו את SCE והתחלנו עם 95 סטודנטים והיום אנחנו נמצאים בשני קמפוסים – ב"ש ואשדוד עם 6,000 סטודנטים הלומדים לתואר B.Sc. בהנדסה, ולתואר מוסמךM.Sc.  היום יש לנו כ-11,000 בוגרים. כמעט כל הסטודנטים מגיעים מבאר שבע וגם מאשדוד אבל מגיעים גם מכל הארץ. אני מציין בגאווה כי 26% מהסטודנטים הן נשים. יש גם דתיים ודתיות. כיום יש במכללה 20 נשים חרדיות.."

לשמחתי 95% מהבוגרים מוצאים תעסוקה ראויה להתמחותם ונשארים בנגב.

מהם הפרויקטים הייחודים למכללה?

"המכללה חלוצה בתחום ה-Project Oriented וכבר לפני שנים זיהתה את הצורך לחבר בין הסטודנטים במהלך לימודיהם לתעשייה ולשוק העבודה. התוכנית הזאת מתאימה למציאות הטכנולוגית ומכינה את הסטודנטים להסתגל לשינויים המהירים בעולם המודרני ובכך יהיו מוכנים להיקלט לעבודה. הם לומדים כיצד לפתור סוגיות חדשות שאיתן מתמודדים המהנדסים במסגרת עבודתם".

 

יש גם פרויקטים עתידיים?

"המועצה להשכלה גבוהה אישרה לנו להקים בית ספר לעיצוב ואדריכלות במסגרת המכללה – בית ספר ראשון מסוגו בדרום הארץ שיכלול אדריכלות, עיצוב פנים, עיצוב מוצר ותקשורת חזותית. הפקולטה החדשה תפתח השנה בקמפוס ייחודי בבאר שבע. לעומת לימודי הנדסה שנמשכים ארבע שנים בבית הספר לאדריכלות ילמדו חמש שנים.

"אני מרגיש שזאת התגשמות חלום נוסף להנגשת לימודים איכותיים לאוכלוסיית הדרום. הציונות בה דגלו הורי ושבזכותה עלינו, באה יחד עם הזיקה לנגב. המסר הזה עובר גם לסטודנטים במכללה דרך החיבור לסביבה ולצרכי הקהילה."

Back to top