91-אפריל 2016

ד"ר וויבט וורקו-מנגסטו, בוגרת תוכנית הדוקטורט של קרן 'אייסף', הייתה בת 10 כשעלתה עם משפחתה במסע רגלי מאתיופיה לישראל. על חוויותיה היא מספרת בספר ילדים חדש,
כדי שנוכל לחוות ולייצר דיאלוג ילד-מבוגר, סביב חוויות הילדות המיוחדות של כל אחד מאתנו.

כשמשפחתה החליטה לעלות לארץ, ווביט וורקו-מנגסטו הייתה רק בת 10. יתומים מאב, הם יצאו אל הדרך לאורך חודשי מסע ארוכים ומתישים. זכרונות הילדות מארץ מולדתה, היציאה מגבולות אתיופיה, ימי ההמתנה הרבים במחנה הפליטים בסודן ועד הגעתם לארץ המובטחת, מתוארים בשלל צבעים בספר ילדים חדש.
עם הגעתה ארצה, נחתה וויביט עם אמה ואחותה הגדולה. היישר בעיר צפת. אך כעבור כארבע שנים מיום העלייה המיוחלת ארצה, נפטרה האם והנערה וויבט, שהייתה באותה עת בכיתה ח', הצטרפה אל אחיה הגדול שלמד בפנימיית ' ימין אורט' ועל אף המעבר והנסיבות אומרת וויבט "הפנימייה עשתה לי רק טוב, היא נתנה לי כל מה שילד צריך."
לאחר סיום לימודי התיכון, התנדבה וויבט לשירות לאומי. היא ביקשה להשתבץ שוב בצפת, כשבמסגרת שירותה, וכמי שעלתה במבצע משה, הייתה לה הזכות לסייע הפעם לעולים חדשים שהגיעו באותה עת במבצע שלמה, ולנסות להקל עליהם את תהליך הקליטה שהיה כה מוכר לה.
וויבט מעידה כי לשירות הלאומי היה חלק מאד משמעותי בעיצוב אישיותה והחלטותיה המקצועיות לעתיד, ונראה כי היא מעולם לא נתנה לעבר שלה לעצור אותה, ועל אף היותה עולה חדשה ויתומה, שאפה להצליח בכוחות עצמה ואף להוביל אחרים להצלחה.
עם סיום שירותה, החליטה וויבט ללמוד לתואר ראשון בחינוך בלתי פורמלי בבר אילן, בשילוב תעודת הוראה בתושב"ע, כשלצד הלימודים עבדה במגוון משרות על מנת לכלכל את עצמה.
ווביט לא בזבזה רגע, וכבר במהלך התואר השני עבדה ביחידה לקידום נוער ברמלה והחלה להתקדם בתחום התמחותה. בהמשך התקבלה לבית הספר למנהיגות 'מנדל' ותרה אחר דרך להמשיך וללמוד. על קרן 'אייסף' שמעה ממש ברגע האחרון, ולדבריה, התקבלה למסגרת הדוקטורנטים, ב"חיבוק גדול".
נושא הדוקטורט שלה נגע בתפר שבין סיפורה האישי לעבודתה עם בני נוער בסיכון, כשבחרה לבחון את הקשר בין זהות אתנית ואפליה נתפסת ובין נשירה ממערכת החינוך והתנהגויות סיכון. "בדוקטורט שלי אני מציעה שיטה שבאמצעותה יעמיקו בני הנוער את הידע שלהם במורשת ההיסטורית של האומה האתיופית ושל יהדות אתיופיה וכתוצאה מכך תתחזק בהם תחושת הגאווה בשורשיהם ההיסטוריים" היא מרחיבה.
כחלק מהשאיפה לחזק את אותה תחושת שייכות, בקרב הדור הצעיר של בני העדה האתיופית, החליטה וויביט לרתום את הפעילה החברתית תקווה סנדקה, שהיא גם אחייניתה הצעירה ובוגרת אייסף בעצמה, ויחד הוציאו לאור, בהוצאה עצמית, את "אלמז פוסעת בשבילי ילדותה" , ספר ילדים המבוסס על סיפורה האישי של וויביט.
"אני חושבת כל הזמן מה חסר במערכת החינוך, כדי לשלב תלמידים עולים בקרב מהגרים" מסבירה וויביט את תשוקתה לכתיבת הספר "הקשר בין הורים לילדים רופף, קיימים פערים, בקושי מתקיימת תקשורת והשיח מאד חסר. הבנתי שיש צורך במשהו שיחבר בין ההורים לילדים, כי הרבה פעמים הילדים לא מכירים בחוויות של ההורים. אפילו לבנות שלי לא היה כל מושג על חוויות הילדות שלי אם לא הייתי מעלה אותן בספר."
בתקווה, ילידת הארץ, היא בחרה מתוך רצון להבין דרכה כיצד תופסים בני דורה, את חוות העלייה של הוריהם. הכתיבה המשותפת הייתה עבורן תהליך מרתק של למידה הדדית, על הקהילה האתיופית, ההיסטוריה, האירועים וגם זו את זו.
את המסרים שעלו בכתיבה השלים שלומי צ'רקה, אשר יצר איורים מותאמים, המדברים אל לב הילדים, מסקרנים ומושכים אותם לקריאה ועל אף החשש הראשוני שליווה אותן, שמא האיורים לא יובנו בקרב הדור הצעיר שלא חווה עלייה, התגובות שמתקבלות מקהל הקוראים, מחממות את ליבן.
בספר מעלה אלמז, אשר עלתה עם משפחתה מאתיופיה לישראל, זיכרונות מימי ילדותה. אלמז מתארת דרך עיניים של ילדה את הכפר שבו גדלה ואת חברי ילדותה, כיצד עזבו היא ומשפחתה את כל המוכר להם כדי להגיע אל ארץ ישראל, מקום אשר מצד אחד חלמו עליו ואף קראו לו בית, ומצד שני הוא חדש וזר להם.
זיכרונותיה של הילדה אלמז מספקים הצצה אל התרבות האתיופית ובו בזמן אל חוויות ילדות שכל ילד יכול להזדהות איתן. "לכל אחד מאיתנו זיכרונות " אומרת ויביט "הרעיון העיקרי של הספר הוא לייצר שיח בין ילדים להורים ממקום של חוויות ילדות. כל אחד וחוויותיו". הספר עצמו כולל 12 סיפורים קצרים כשבכל אחד מהם הושם דגש על מסר אחר המהוה פלטפורמה לשיח ערכי ובין-דורי.
היום, ד"ר וויביט וורקו- מנגסטו היא מרצה במכללת דוד ילין שבירושלים וממונה על קידום נוער בחינוך א' (חינוך ילדים ונוער בסיכון) של המנהל הפדגוגי שבמשרד החינוך. כמו כן, היא מרצה בתחומי חינוך שונים ובהם: זהות אתנית, הגירה, נשירה ממערכת החינוך ונוער בסיכון. במסגרת עבודתה הכוללת הנחיית סטודנטים, צוותים חינוכיים וטיפוליים בעבודתם בשטח, היא עושה שימוש גם בספר ובחוברת הפעילות שיצרה עבורו "חשוב לי שזה לא יישאר רק ספר קריאה, אלא שהדיאלוג ימשך בכל הרמות" אומרת ויביט ולכן בימים אלו היא מפתחת סדנאות הורים -ילדים ומפגשים רב-תרבותיים וגם מנחה את הצוותים כיצד להוביל שיח משמעותי באמצעות הספר.
תקווה, שותפתה לפרויקט, מנהלת את מוזיאון השואה בברלין ובעלת בלוג המעלה לסדר היום נושאים חברתיים כמו החיים החברה רב-תרבותית, זהות יהודית, זכויות מיעוטים ועוד.
שתיהן מקוות כי הספר יחולל שינוי, גם אם קטן, בשיח הרב-דורי ויקרב בין השניים ומרגישות סיפוק עצום מהמשובים המתקבלים מהקוראים.
בקרוב, יתקיים כנס אשר יחשוף את הספר באופן רשמי ובמהלכו יתקיים דיאלוג משמעותי, בדיוק כפי שהיו רוצות לראותו מתרחש בכל מקום אליו הספר יגיע.
ספר המשך, עומד גם הוא על הפרק ועד אז, אתם מוזמנים "לעשות עלייה" לעבר חנות הספרים הקרובה ולרכוש לילדכם( וגם עבורכם...) את " אלמז פוסעת בשבילי ילדותה".

שכונת הדר בחיפה, המכונה גם "שכונת הנרקומנים", זוכה בימים אלה לעדנה מחודשת, תודות לפרויקט חברתי שיזמה סטודנטית הקרן, לורן אזרד, המעלה לתודעת הציבור את ההזנחה העירונית השוררת בה.

לורן אזרד, תושבת השכונה, חברה בקרן אייסף, סטודנטית להוראת האומנות, לא יכלה לעמוד עוד למול הפערים העצומים השוררים בין השכונות בעיר ולכן, בראש השנה האחרון, יזמה וצילמה סידרה של תמונות המתעדות את המקום דרך העדשה הביקורתית שלה.
מהתמונות יצרה אזרד, לוח שנה יפה ומהודר, אותו שלחה לראש העיר. היא הוסיפה ברכת שנה טובה וכתבה בה שהיא מקווה שהלוח שלה, עם התמונות ה״יפות״ של העיר, ייתלה במשרדו. ראש העיר לא הגיב אמנם, אבל לאחר כחודש וחצי בדיוק, האזורים שצולמו עברו תיקון.

לאזרד רקע באומנות והיא מגדירה את עצמה אמנית מאז שהיא זוכרת את עצמה ובהיותה סטודנטית ב'קרן אייסף', השמה דגש על צמצום פערים, מתאפשרת עבורה ראייה רחבה יותר היוצרת שילוב בין שני התחומים, החברתי והאומנותי, הבאים לידי ביטוי בדרכה הייחודית.

"עבור אלו שאינם מתגוררים בה, חיפה עושה רושם של עיר שוויונית וסובלנית כלפי האחר" אומרת אזרד, "אך ככל שעולים במעלה ההר, כך עולה גם היוקרה. בשכונות הגבוהות יותר בחיפה כדוגמת הכרמל ודניה, איכות החיים היא אחרת- פארקים, שטחים פתוחים ובתי ספר מצליחים. השכונות התחתיות צפופות הרבה יותר, הילדים מסתובבים ברחובות ללא מדרכות וללא תאורה, הצפות של ביוב, הומלסים מכל עבר ועוני מחפיר." היא מוסיפה בכאב.
נראה כי העירייה מצידה, מתעלמת, או בוחרת במדיניות של טיפוח החזקים. אזרד ששוחחה עם התושבים, שמעה מהם על התחושות הקשות ולאחרונה אף נפוצה שמועה, כי ראש עיריית חיפה מבקש שלא לאפשר לתושבי השכונות בעיר התחתית, להיכנס לבתי ספר טובים יותר באזורים אחרים בעיר, דבר אשר ללא ספק יעמיק את הפער מן היסוד.

משנחשפה לסיפוריהם הקשים של התושבים, גמלה בה ההחלטה להשמיע את קולם.
כחלק מכך, אזרד עסוקה בימים אלו בפרויקט הגמר שלה, במסגרתו החליטה להקים דוכן מזכרות לעיר חיפה. כל המזכרות בדוכן מעוצבות על ידה ומשלבות צילומים של השכונות המוזנחות בחיפה.
המימון לפרויקט נאסף בעזרת מימון המונים שהתבצע באמצעות אתר 'HeadStart'. "לאחר עליית הפרויקט לאתר, נוצר 'באזז נרחב" נזכרת אזרד, "תושבים וחברי מועצה התחילו לפנות אלי ובמקביל, פנו אלי תושבים אשר ביקשו סיוע וכאלו המעוניינים להקים ועד שכונתי שיטפל בתחזוקת השכונה ויניע שינויים מול הגורמים העירוניים.

הפרויקט זכה לחשיפה גם בעיתון 'כלבו' של העיר חיפה, וגם באוניברסיטה, קרן אייסף תרמה גם היא ותמכה בפרויקט, והפיצה את דבר קיומו בקרב קבוצות, אנשים וארגונים שונים.
בעקבות החשיפה, הפרויקט של אזרד, שהחל כפרויקט מקומי בשכונת הדר, חלחל גם לשכונות נוספות בעיר התחתית, כמו שפרינצק ונוה דוד, ועד מהרה הפכה אזרד לכתובת עבור בקשות תושבים לסיוע בתיעוד ההזנחה העירונית שמתרחשת אצלם בשכונה, או בכל נושא אחר הנוגע לפיתוח עירוני.

אזרד שנפגשת עם חברי מועצה בניסיון להקים תוכניות שיקום לשכונה, מייחלת ליום שבו קולות
התושבים המושתקים והמוחלשים יישמעו במקומות הגבוהים ביותר בחיפה. שקולם של תושבי העיר התחתית יישמע באותה עוצמה כמו זו של התושבים המתגוררים במעלה ההר ומקווה להביא את אלו הנמצאים בתחתית לפסגות חדשות משלהם.

מירב בן ארי

ארגון הבוגרים של 'קרן אייסף', משיק בימים אלו קבוצת רשת חברתית פרטית המיועדת לבוגרי הקרן בלבד ומאגדת בתוכה את כל הבוגרים והפרטים שתרצו לדעת וכל ה"מה" וה"מי" שתוכלו לעדכן, לשתף או לשאול

הרשתות החברתיות השתלטו לא מכבר, על מרחב המחייה והזמן שלנו, ולכן חשוב שנשכיל להשתמש בהן בצורה נכונה- שנדע להתחבר לקבוצות המתאימות לנו, כאלו שבאמצעותן נוכל לקדם את עצמנו להעזר ברעיונות חשובים, ולאפשר לנו למצות את המקסימום מהזמן שאנחנו מבלים בהן.

סקירה קלה של הרשת מגלה כי קיים מגוון רחב של רשתות חברתיות לשימושים שונים. בינהם נמצא כאלו המסייעות לנו למצוא בני זוג, לקדם מטרות חברתיות וסביבתיות שאנו מוצאים אותן ראויות, ואפילו להציג לראווה את הישגנו המקצועיים, לפרסם משרות פנויות ולחפש אחר כאלו.

כזאת בדיוק היא הקבוצה החדשה שנפתחה בימים אלה ומיועדת לבוגרי 'קרן אייסף'. מטרת הקבוצה היא להרחיב קשרים, לאתר מכרים ותיקים, להתייעץ בנושאים שונים, להתעדכן במה שקורה בארגון הבוגרים ועוד. לא עוד המתנה לכנס או פגישת מחזור כדי לראות ולדעת על כולם ועל הכל, לא עוד ניסיונות כושלים לאיתור חברים ותיקים בין מספרי טלפון קווים וישנים...גם אנחנו, בקרן 'אייסף' מתרשתים!


מטרתה של הקבוצה להוות בית חם ונגיש עבור בוגרי הקרן, ולאפשר פנייה והתייעצות אלה עם אלה ביתר קלות.
הקבוצה מהווה רשת חברתית-תעסוקתית, ונפתחה מתוך התפיסה הרווחת שקל יותר לעשות עסקים עם חברים ועם אנשים מהמעגל המוכר לנו. בעבר, אמנם היה נהוג לחשוב שעסקים לא עושים עם חברים, אולם הזמנים השתנו כשהובן שכל העולם נמצא במרחק הקשה אחת על המקלדת, ואנו יכולים לעשות הרבה יותר עסקים עם הרבה יותר אנשים וחשוב שנשכיל לנצל את היכולת הזאת לטובתנו ולטובת החברה בכלל, שכן, ידוע כי אחד ממקורות הכח של קבוצה ברשת, הוא באיגוד אנשים המאוחדים למען מטרה אחת, המהווים יחד כוח רב יותר, להנעת מטרות קדימה.

יתרונה הגדול של קבוצת הבוגרים ברשת, הוא בכך שהיא מרכזת את כל בוגרי קרן אייסף במרוצת השנים, ובכך מקלה על איתורם ועל יצירת הקשר עמם ומאפשרת יצירת שיתופי פעולה, בקלות רבה יותר, למטרות חברתיות ועסקיות כאחד.

שבת העיון של ' אייסף' הפכה עם השנים לשם מותג. הסטודנטים כמהים לקחת בה חלק והזיכרונות שהיא מייצרת עבור כל מי שנכח בה- סטודנטים בהווה לצד בוגרים מן העבר הקרוב והרחוק גם יחד, אינם מובנים מאליהם.

גם השנה יצאו הסטודנטים ליומיים שופעים בידע חדש, חוויות, התנסויות חד- פעמיות ומפגשים מעוררי השראה כמו שרק 'קרן אייסף' יודעת ליצור ולהפיק.

4

 

מתחילים.  ההתרגשות עצומה כבר בבוקר יום שישי, רגע ההתכנסות במלון 'חוויה קראון פלזה', בנצרת עילית.רישומים, נישוקים ומפגשים מרגשים נרשמים כבר ברחבה השוקקת חיים סטודנטיאליים, מכל תוכניות הקרן, מוסדות הלימוד וקצוות הארץ.

הסילבוס מוכן והתוכניות מוגשת, אך דבר לא יכין את המשתתפים למסע המרתק אותו הם עומדים לעבור ביומיים שופעים של סופשבוע שיש בו הכל מהכל.

עוד במליאת הפתיחה ובחירת הדוברים, הורגש הלך הרוח של השבת ואיתו החלו לנוע גם הגלגלים- הנעה של רגש לצד מחשבה שמתפתחים עם כל חשיפה למידע חדש ומעורר השראה. 

 

ח"כ שלי יחימוביץ', פתחה עם בשורת מתווה הגז- על משמעויות חלוקת הכסף, שכר הבכירים והגורמים לאי-שיוויון ובדבריה יצרה בהירות לצד פתיחת הצוהר לשער של חוסר הבנה- של המצב, הנסיבות ויחסי הכוחות הסבוכים במדינה כה קטנה.

פרופסור ניסים מזרחי, היה זה שהמשיך את שיח המומחים וחשף נתונים מעניינים הנוגעים בדפוסי ההצבעה שלנו שהצליחו להותיר חומר למחשבה בייחוד כשהדגיש כי ההצבעה נובעת מהנעה פנימית ( שאינה רגשית או שכלתנית בלבד) ורק כאשר תהייה הבנה אמיתית של גורמי ההנעה, יהיה מצב לשינוי באופן ההצבעה.

כמי שהיה חבר בוועד המנהל של האגודה לזכויות האזרח, קידם פרופסור מזרחי מפגשים מרתקים בין האגודה לחברים בש"ס, במסגרתם הצליח להוביל שינוי באופן המחשבה של שני הצדדים והוכיח שוב, כי רק בשיח אמיתי ניתן להוביל מהלכים משמעותיים.

NisimMizrachi

 

ח"כ מירב בן ארי, בוגרת הקרן סיפרה על התפקיד המשמעותי של אייסף בעיצוב זהותה האישית והמקצועית– כיו"ר ראש בועדת המשנה לטיפול בצעירים וצעירות חסרות בית, כחברה בועדת החינוך,והוועדה לרווחה והוועדה לשוויון מגדרי , היא פועלת רבות לשינוי חברתי כמיטב החזון האייספי.

 

 

ונחתם בהופעה משמחת ומקפיצה של להקת האחיות " A-WA", המצליחה בארץ ובחו"ל, אשר זכתה להצלחה רבה גם בקרב הסטודנטים של אייסף, שעד מהרה נסחפו אל רחבת הריקודים, אותה יצרו בצעדים תימניים, כקצב הגרוב התימני-מודרני שהכתיבה הלהקה. 

 

ארוחת צהריים, התארגנות מהירה בחדרים...והופ, שוב נפגשים. הלוא מדובר ב' קרן אייסף' - כאן לומדים, חושבים, עובדים...או כמאמר השיר "אין רגע דל, או סקנדל או פסטיבל..." ונראה שהשבת נעה יפה על רצף המשפט הנ"ל, כשמיד לאחר האופוריה בפסטיבל המוסיקלי נפגשים למעגל שיח מעורר על צדק בישראל.

השבת נכנסה ולאחר ארוחת ערב, קידוש משותף ורב תרבותי, פנו התוכניות השונות לפעילויות קבוצתיות במטרה להמשיך ולהעמיק את הקשרים באווירה ייחודית כזו השמורה לקבוצה הנמצאת יחד בחוויה משותפת, הרחק מהבית, לפחות זה הפיזי.

בבוקר, יחד עם קפה הפוך או שחור חזק, התיישבו הסטודנטים למפגש המסורתי של "קפה עם ועד מנהל". שם, במפגש האינטימי בקבוצות הקטנות, נשאלו כל השאלות החשובות והמסקרנות...

 

יחסי הכוחות  מגיעים לשיאם, כשבין הדלתות המקבילות, מבחר אינסופי של עוצמה ודמויות מפתח לידע והבנה: בדלת אחת, עו"ד אלדד יניב בהרצאה על משולש הכוחות- הון, שלטון ואזרחים, באחרת, שאול אמסטרדמסקי, הכתב הכלכלי דיבר על האתגר של ישראל כמדינה מזדקנת בה הילודה גבוהה אך המגזר העובד מצטמצם, ועל הצורך במציאת פתרונות יצירתיים. מולו ח"כ, פרופסור יוסי יונה בדבריו בנושא האתגר הרב-תרבותי בחינוך ובהשכלה הגבוהה, יו"ר קרן אייסף, פרופסור אלי אברהם,דיבר על מרכז ופריפריה בתקשורת הישראלית כש"סיפורים בצבע" נרקמו בדלת של ברהנו טגניה , כתב חדשות ערוץ 2 שחשף כמה סודות מעולם התקשורת הצבעוני לצד עוד ועוד מרצים מרתקים, בזוויות מבט שטורפות את כל הקלפים וחושפות את המגוון הבלתי נתפש של הכוחות הקיימים והשפעתם של אלו, על כולנו.

מתגובות הסטודנטים נראה כי השבת בעיקר חשפה את המורכבויות השונות שיחסי הכוחות הרבים מייצרים ויצרה גירוי למחשבה מעמיקה " יצאתי עם הרגשה שחידדתי את הדעה שלי על המצב הכלכלי-חברתי בישראל. זה קרה במהלך דיון סוער במסגרת " מעגלי צדק" אמר אחד הסטודנטים ואילו סטודנטית אחרת כתבה "השסעים בחברה התחדדו לי באופן מטריד. כל קבוצה בחברה היא מדכאת או מדוכאת במקביל. מה עושים עם זה?" והיו מי לומר שבאותה עת יכלו לומר כי "צריך לעבד את זה..."

יחידת סיכום אחת לפני סיום- אז איך מעבדים את כל הנתונים, המחשבות והרגשות המבעבעים? כנראה שזה ייקח עוד כמה ימים, או שנים...אולי כשהסטודנטים של 'אייסף' יהיו, ביום מן הימים, חלק מהכוחות המשפיעים בחברה, אלו שנותנים את הטון, בכיוון הנכון.  

Back to top